סלמון בן ירוחם נולד בבגדד שבעיראק בשנת 900-910 לערך, בנעוריו נסע למצרים שהיתה אז מרכז עולמי לעדת הקראים ואשר בה היה אחד מבתי המדרש הטובים ביותר. בראש בית מדרש זה, עמד הגאון ר' משה המדקדק בן ר' אברהם אלפסי. בהגיעו לגיל הבר-מצוה (חתן תורה) חיבר הקדמה על פרשת יתרו וקראה לפני קהל המתפללים בשבת בבית הכנסת ובה הלהיב את קהל המתפללים וגרם להתפעלות רבה בקרב מוריו ורבותיו, בחיבורו זה, הוכיח שליטה מלאה בשפה העברית ודקדוקיה, וידע בסיסי בפרשנות המקרא, ובקיאות רבה במשנה ובתלמוד.

בהקדמתו זו מביא התלמיד את דברי מורו ורבו הרב משה אלפסי בפירוש פסוק: “זכור את יום השבת לקדשו" וזו לשונו "אמר מורנו ומלמדנו מורי ורבי הרב משה המדקדק בן רבי אלפסי יר"א זכור, הוא שמור חיבורו, ומשפטם זכור תזכור, שמור תשמור, כדרך פתוח תפתח, נתון תתן, ומעניהם זכור תזכור בכל יום בלבבך את יום השבת לקדשו, בטהרה ובפרישות מהאשה, וכן שמור תשמור עצמך מעשות בו כל מלאכה" וכן הוא מביא את דברי מורו ורבו הרב אבו עלי סעדיה הלוי המלמד הבצרי זצ"ל ואומר: “כי הרבונין אומרים כי זאת המצוה. היא לזוכרו בקידוש על היין ואלפונו אבו נסי ומורי רבי עובדיה אלבצרי ירחמם האל השיבו כי אין זה כי אם תובע הפרישות כמו שכתוב וקדשתם היום ומחר, והאדון משה רע"ה באר: “אל תגשו אל האשה".

רסב"י אשר הלהיב את שומעיו ורבותיו הקדמתו זו, חיש מהר הפך להיות מתלמיד למורה כשאל בית מדרשו נוהרים תלמידים רבים. על פי הגירסה הקראית, מסופר שבין תלמידיו הרבים היה התלמיד סעדיה אלפתומי (בערבית "אלפיומי") הידוע היום כרב סעדיה גאון . כאמור רסב"י לא רק רכש את לימודיו בבית המדרש של רבנו משה אלפסי, אלא נסע לרוב קהילות ישראל, בחלב שבסוריה, לירושלים וכ"ו וזה על מנת ללמוד וללמד. כאמור מביקוריו אלו למד ולימד תורה ברוב הקהילות בהם ביקר, ולא רק שהפך להיות מתלמיד למורה, אלא למנהיג גדול בקרב ישראל. הוא פונה בקריאה נרגשת שנוגעת אל הלב בהזהירו את העם, שיש לירוא את ה', לשמור את מצוותיו, לחקור אותם ולקיימם. הואיל והם אמתיים וקנויים מעולם מקדם.

אחד מההתפלמסויות הבולטות ביותר של סלמון בן ירוחם כלפי היהדות הרבנית היה כנגד רב סעדיה גאון. רס"ג החל לטעון טענות קשות כנגד הקראיים ולהפיץ תוכחות כנגד הקראות בכלל. אולם רסב"י על מנת לשמור על כבוד העדה הקראית וקדושתה, חיבר ספר בשם "מלחמות ה'". ספר זה אשר נחשב לאחד הספרים הקשים ביותר שחובר אי פעם נגד הרבניים והתורה שבעל-פה בכלל, הזים והפריך את כל טענותיו והחל לטעון כנגדו טענות קשות מנשוא. הספר כלל הרבה מאוד עניינים , כענין קדוש החודש, והדחיות של המועדים וענין חג השבועות, השבת, על בן פקועה, על השעור אחד מששים, על בטול הטומאה בגלות, על לחש וקמע, התגשמות ושעור קומתו של הבורא, ועוד ועוד.

יש לציין שהדבר המעניין ביותר בקורות חייו של רסב"י היותו חי בתקופה שהיה ליהודים בית תפילה על הר-הבית, תקופה זו היתה תקופת פריחה ושגשוג לקהילה הקראית בירושלים כשאליה נוהרים המון משפחות לביסוסה ולחיזוקה דבר זה מוצא את ביטויו בפירושו לתהילים פרק ל'- 95 וזו לשונו: "כאשר בחסד אלהי ישראל נעתקו הרומאים ממנה [ירושלים] והופיעה מלכות ישמעאל נתנה הרשות לישראל להיכנס ולגור שם.נמסרו להם חצרות בית ה' והיו מתפללים שם משך שנים... וקם עלינו מי שגירש אותנו משער בית המקדש..”

בפירושו זה מציין רסב"י איפוה שלוש תקופות בעמדתם של היהודים בהר-הבית. מימי הכיבוש הערבי ועד ימיו תקופה ראשונה ובה נמסרו לקראים חצרות בית ה', תקופה שניה צמצום נוכחות הקראים וחלק אחד קטן בהר-הבית. תקופה שלישית שבה הוציאו את היהודים בכלל "קראים ורבניים כאחד" מ-”שער בית המקדש" הוא מוסיף ואומר: “והנה עתה מתנכלים הערלים להוציאנו מירושלים להפריד בינינו לבינה". דבריו אלו של הרסב"י מתאשרים על ידי הרבניים עצמם ובמלואם ואף על ידי מבקרים לא יהודים אשר ביקרו בירושלים בימים ההם.כאמור רסב"י מת זקן ושבע ימים בחלב שבסוריה וקברו היה ידוע עד המאה הקודמת.

חיבוריו:

פירושיו וחיבוריו של סלמון בן ירוחם הידועים לנו:

1. פירוש על התורה.

2. פירוש על תהילים.

3. פירוש על חמש מגילות: קוהלת, רות, אסתר, שיר-השירים, איכה.

4. פירוש על איוב.

5. פירוש על משלי.

6. פירוש לספר דניאל.

7. ספר מלחמות ה' - כתוב בחרוזים ושירה, ספר התפלמסות כנגד רס"ג.